סרגל ניווט מהיר:
Donovan-Ruhlman Naugatuck Criterium
Racing Is A State Of Mind Not Level Of Fitness
ספורט הישגי וטייסי חיל האוויר הישראלי– מודל 2012 סלקציה, סינון, דראפט, מצוינות, ערכים וטובים יותר ופחות
פסיכולוגיה בגרוש
15 דקות בגן עדן ! האם אלה יעשו את ההבדל ?
Articles
Contact Us
Evaluation Test - Part 1
Evaluation Test - Part 2
How Did PowerTraining Started ?
My 4th month of training with PowerTraining - Mark Inaba NY
NO CHAIN > אלמנט הפאמפטרק בסינגל טראק – שיפור מיומנות רכיבה (או- מה אפשר ללמוד ממקום 4 באליפות העולם בדהון היל ?)
Optimal Cadence - is it real?
PowerTraining Training Plan
The Secret of Speed
The Symmetry principle in the PowerTraining Lab
TRAIN YOUR LIMITATION
Training Masters & Elite Athletes, Balance, control (in Sport & Life)
אביחי גרינברג - אלוף ישראל 2009 - מקצה עלית
אודות
אווירודינמיות, יעילות, הספק ושאר דברים מסובכים אותם ננסה לפשט ולהסביר
אופני נג
איזון וחוסר איזון – סיכום של שבוע אימונים
איך נרשמים לחצי איש ברזל מבלי לדעת לשחות ?
איך שיטת האימון תעזור לי כרץ ? או כספורטאי כוח מתפרץ ? כדורגלן ? רץ מרתון ?
אודות
מאמרים
אימונים
צור קשר
הכי קרוב שאפשר

ראיון לא שגרתי עם יהודה גרשוני, הרוכב הישראלי היחיד שרכב בקבוצה מקצוענית ברמות הגבוהות ביותר בעולם המרוצים המקצועני

(התפרסם לראשונה בפורום תפוז בשנת 2007)

"מסורת", אמר גרשוני כששאלתי מה ההבדל בין מרוצי אופניים בארץ למרוצי אופניים באירופה. דרך עשרות אלפי ביטים קטנים של תוכנת מחשב שוחחנו שעה ארוכה, כאשר אני בישראל והוא בשווייץ, שם הוא חי עם משפחתו בשני העשורים האחרונים. 
יהודה גרשוני הוא למעשה הרוכב הישראלי היחיד שהגיע לרמות הרכיבה הגבוהות ביותר. ב-1984 הוא רכב בקבוצה המקצוענית Skil לצדו של שון קלי, מגדולי הרוכבים בכל הזמנים ומזה כמה שנים הפרשן הראשי של מרוצי האופניים ביורוספורט.
שלחתי לגרשוני סדרת שאלות סדורות וקבועות, על מנת לקבל בקצרה את סיפור חייו. גרשוני ענה על השאלות בצורה סכמטית וקצרה, כמעט מתמטית, דבר שהצריך אותי לדבר איתו "פנים אל פנים", בכדי לגלות מה היה הסוד של אותו רוכב אגדי שבשנות השמונים ניצח כאן כמעט בכל מרוץ אפשרי.

גרשוני על גרשוני בקצרה

מה היה הניצחון הראשון שלך ומתי האחרון?

"האחרון - ניצחון בכינוס הפועל 1987. הראשון? לא זוכר".

באיזו תדירות אתה מתאמן? 
"היום - פעמיים בשבוע".

באיזו תדירות התאמנת כנער?
"התאמנתי פעמיים ביום. בגיל 22 ומעלה התאמנתי לפעמים 3,500 ק"מ בחודש. כאשר מתאמנים כל כך הרבה חשוב למצוא מסלולים מעניינים, עליות וירידות, בצורה זו הדופק משתנה כל הזמן. בחורף בזמן שקצת יותר קשה לרכוב רצתי לפעמים 20-30 ק"מ, מדי פעם הייתי משלב בריצות אינטרוולים במעלה גבעה, מדרגות וכו´".

כיצד היה נראה בזמנך שבוע אימונים טיפוסי של רוכב בן 17?
"בבוקר רצתי שניים-שלושה קילומטרים, עשיתי שכיבות שמיכה וכו´. בימי ראשון ושישי ביצעתי אימון של כ-30 ק"מ, ובשני וחמישי 70-80 ק"מ אחרי אופנוע או מכונית (אימון מהירות קשה מאוד). בימי רביעי רכבתי 60-70 ק"מ לאט, ובשבת מרוץ או אימון של 100-120 ק"מ. בגיל 20 כ-600-500 ק"מ בשבוע, ו'תיבלתי' ב-10-15 אינטרוולים של קילומטר או שניים במהירות שיא".

כמה שעות ישנת ביממה במהלך העונה? איך הדברים הסתדרו על הלימודים/חברים?
"אופניים פירושם נזירות. חיי החברה היו האימונים. לא הלכתי למסיבות, לים. רק שינה, ביה"ס ואופניים".

האם ההורים שלך שיחקו תפקיד בהצלחתך?
"הם לא שיחקו שום תפקיד. הם בקושי ידעו שאני רוכב על אופניים. בעיניהם לא היה הבדל גדול מדי אם הייתי בחוג טניס שולחן או אופניים. באותה תקופה רכבתי בהפועל נצרת והיינו עשרה רוכבים שהתאמנו אצל עקיבא רזניק. הוריי היו די אדישים לתחביב שלי, אבל היו גם הורים של רוכבים שהיו מעורבים, והיו מגיעים ו'מבלבלים את המוח למאמן'. נראה שהדבר הטוב ביותר זה להניח למאמן לעשות את העבודה שלו. אני לא יודע אם התערבות של הורים עוזרת, אבל כמו שאני זוכר את הרוכבים, זה קרוב לוודאי רק הפריע ופגע בהם".

מתי בפעם הראשונה התחריתי בחו"ל ומה היו התוצאות?
"הייתי בן 17 והתוצאות שלי היו קטסטרופליות".

מהו האזור החביב עליך לאימונים?
"בזמנו אזור צפת, ראש פינה, מרר. בעיקר אזורים עם הרבה עליות וירידות".

מהו לדעתך ההישג הטוב ביותר שלך?
"המרוץ שבו הייתי הכי קרוב להצלחה אישית היה גנט-וולבגם. הייתי בקבוצת הבריחה הראשונה לכל אורך המרוץ עד קו ה-20 ק"מ לסיום. אלא שאז היתה התרסקות בבריחה, מה שגרם לי לסיים במקום 'טוב' באמצע. הניצחון הבינלאומי הראשון שלי היה בשוודיה, שבו התפרסמתי באירופה בגלל עונש (הורדה למקום הרביעי) על הרמת ידיים על קו הסיום, חוק שחל רק בסקנדינביה. היו לי גם תוצאות טובות בטור של שווייץ. הן אפילו כמעט הספיקו לי להשתתפות בטור דה פרנס, אך למרבה הצער הצטננתי בימים האחרונים ונשרתי במהלך המרוץ ממקום 17 ל-60".

מהו החלק שאתה הכי אוהב ברכיבה?
"הרגשת החופש".

איזה רוכב מקצועי אתה מעריך?
"שון קלי, מרקו פנטני בזמנו. היום את באסו".

רוכב מקצוען שהתחרת נגדו?
"בזמני רכבו בפלוטון המקצועני ברנרד הינו, לוראן פיניון, גרג למונד וכמובן שון קלי. זה מדכא להתחרות נגד כאלה אייקונים. הסיכוי לניצחון אישי הוא כמעט אפסי".

מרוץ מסוים שאתה אוהב במיוחד?
"רונדה וון פלנדרן, אבל רק בתור צופה. לרוכבים זהו סיוט אחד גדול ומתמשך".

גרשוני על רכיבה תחרותית, הפעם בהרחבה

מה גורם להבדל בין רוכבי העבר לרוכבים היום?
"כמות המרוצים. ללא מרוצים קשים לפחות פעם בשבוע לא ישתנה דבר לעולם. הבעיה היא שאין מספיק רוכבים תחרותיים בגיל צבא. כדי להתקדם צריך להתחרות וכדי להתקדם בתחרויות צריך שיהיה פלוטון איכותי. חשוב לקיים לפחות עשר פעמים בשנה מרוץ נגד השעון, להשוות את התוצאות של רוכבי הנבחרת לרוכבים אחרים ולהשוות את התוצאות לשנים עברו, על אותם מסלולים ואותם המרחקים. בצורה הזאת ניתן יהיה לראות בבירור את ההתקדמות או אי ההתקדמות של הרוכבים בכל הקטגוריות לאורך השנים. מרוצי נגד שעון חייבים להיעשות על מסלול 'הלוך וחזור"'.

כיצד אתה רואה את ענף הרכיבה בארץ כיום, וכיצד ניתן לקדם אותו בישראל? 
"על רוכבים ישראלים להתחרות באירופה כדי להבין איפה הם עומדים לעומת בני גילם ולהשתתף לפחות ב-50 מרוצים בשנה בכל קטגוריה. תוכניות אימונים טובות יש בכל מקום, הבעיה שאף אחד לא מבצע אותן. ניתן גם להתחיל ולנסות להתחרות באירופה בגיל 15.
יש לסווג את הקטגוריות מבחינת יכולות הנגד שעון. לדוגמה: רוכב עלית הוא רוכב שעובר 20 ק"מ,  הלוך וחזור נגד השעון בפחות מ-27 דקות; רוכב נוער בגיל 18-17: 27-28 דקות ל-20 קילומטר;
רוכב קדטים חייב לעשות זמנים נמוכים מ-30 דקות ל-20 קילומטר, לכל הפחות. היתרון במרוצי נגד שעון הוא בכך שאלו מרוצים נטולי פוליטיקה וטקטיקה. כל רוכב נותן 100 אחוז ומקבל מושג על מצבו האמיתי מול האחרים. בליגת נגד שעון כל רוכב ומאמן יודעים מה הרוכבים שווים. בצורה כזאת, אתה יכול לדעת מתי יש לך עשרים רוכבים חזקים באמת בפלוטון. רק אז אופניים יצליחו בישראל".

כמה שעות לדעתך צריך רוכב כביש בקטגוריה נוער להשקיע כדי לסיים בהצלחה מרוצים באירופה?
"500 ק"מ בשבוע לפחות. 50 מרוצים בשנה, אימוני אינטרווליים, לפתח את יכולת נגד השעון, במישור ובעלייה".

הרוכב והמאמן

מה חשיבותו של המאמן מבחינתך?
"המאמן צריך לוודא שהרוכב לא רק רוכב הרבה אלא גם הופך למהיר. 500 ק"מ בשבוע במהירות 30 קמ"ש הם למעשה חסרי משמעות למרוצים. יש לרכוב באופן קבוע אינטרוולים, במהירות של  45-50 קמ"ש. גם בזמני היו רוכבים שרכבו לאילת לאטם. רוכב שמטייל אינו רוכב מרוצים. המאמן שלי בזמנו בנצרת עילית, עקיבא רזניק, הריץ אותנו אחרי אופנוע או מכונית לפחות פעמיים בשבוע. התאמנו לפחות שש פעמים בשבוע לפי תוכנית אימונים מפורטת. זה היה כמובן לוקסוס גדול. מאמן צריך ללמד רוכבים לרכוב מהר – ללמוד לסבול ולדעת להרגיש את הסבל, אבל לשמור את הקצב אחיד".

מהן התכונות של רוכב כביש טיפוסי?
"אין דבר כזה רוכב כביש טיפוסי. המאיצים צריכים להיות חזקים מספיק כדי להגיע לספרינט בין הראשונים. כל האחרים צריכים לפרק אותם בעלייה או ע"י בריחה, התקפות וכו´".

איזה סוג של רוכב היית?
"כרוכב רק הניצחון היה חשוב לי. למרבה הצער לא ניצחתי הרבה באירופה. בזמן שהייתי מקצוען המטרה שלי היתה תמיד להגיע למעלה. רק כאשר רכבתי עם שון קלי הבנתי שאני לא בנוי לזה".

מה זאת אומרת לא בנוי לזה?
"פשוט מאוד, כמו שאתה לומד מתמטיקה ומגלה בשלב מסוים שאתה לא אלברט אינשטיין. יכולתי לשבת בפלוטון שנים ואפילו להצליח לסיים ג'ירו או את הטור דה פראנס, להגיע במקום טוב באמצע. הייתי מוכן לעשות זאת, אבל לא מצאתי ספונסר. בעיקר לא מצאתי ספונסר ישראלי. משכתי את זה עד 1987 ואז שילבתי בין רכיבה ולימודי מחשבים. יכול להיות שאם הייתי ממשיך לרכוב חמש שנים נוספות אולי הייתי מגיע רחוק יותר, אבל אם אין לך ספונסר מספיק חזק ורציני, אתה מפסיד זמן שבו אתה יכול ללמוד ולהתקדם בחיים. לחיות בבתי מלון מפברואר עד אוקטובר זה לא דבר פשוט. בזמני (ולא נראה לי שהדברים השתנו הרבה) רק העשרים, אולי החמישים רוכבים המדורגים ראשונים בעולם, יכלו לפרוש מרכיבה לאחר גיל 30 היישר אל הפנסיה. מי שמדורג נמוך יותר, משכורתו הנמוכה, גם כמקצוען, לא מאפשרת לו זאת. חשוב לדעת כי במידה ואינך רוכב במרוצים הגדולים אתה פחות או יותר חצי חובבן".

מנסיונך, מה צריך להיות קריטריון לרוכב ייצוגי לאליפות העולם /אירופה לנוער?
"קודם כל כושר - 27 דקות ל-20 ק"מ הלוך וחזור, 28 דקות מכסימום (מדובר בנוער עד גיל 18). 
צריך ללמד רוכבים להיות חדים וממוקדים במהלך מרוצים (ניסיון מרוצים עושה את שלו כנראה).
אפשר לרכוב בעשרות מרוצים מישוריים, לשבת ולא לעשות כלום. בתהליך כזה אין למידה ואין התקדמות".

האם היית ממליץ לשלוח רוכבים לקבוע קריטריונים במרוצי קטעים באירופה או במרוצים חד יומיים?
"היתרון במרוצי קטעים הוא הכמות - בכל יום מתקיים מרוץ. על המאמן לשכנע את הרוכב שכל קטע הוא מרוץ חדש כיוון שרק מעטים יכולים לנצח כללי. גם מאוצי ביניים חשובים. רוכב צריך ללמוד לנצל כל הזדמנות. המרוצים הטובים ביותר להכנה לאליפויות ומרוצים יומיים בעיקר הקרמיסים הבלגיים. אני מציע לבקש מההתאחדות הבלגית אשרה לחודש ולרכוב חמישה מרוצים בשבוע, לא פחות. הרוכב חייב להפוך למכונת מרוצים. לא להתרשם מהאירוע, פשוט לזנק ולעשות את מה שאפשר".

מה בנוגע לרוכבי אופני הרים?
"נראה לי שיש להם יותר סיכוי להצליח מלרוכבי כביש. רוכב כביש יכול לשבת בפלוטון, אבל לא להיות בשיאו לעולם. לרוכב אופני הרים אין הלוקסוס הזה. ברכיבת הרים אתה חייב להיות בכל מרוץ בשיא שלך. ענף אופני הכביש באירופה הרבה יותר קשה מענף ההרים – יותר תובעני ויותר מקצועני".

האם מידת הסיוע צריכה להיות מימון מראש או רק על בסיס תוצאות?
"תוצאות. כל השאר פוליטיקה".

מהם הקשיים העיקריים של רוכב מקצועני בישראל, ובכלל?
"רוכב מקצועי הוא רוכב שמרוויח כסף מרכיבה, כל האחרים חובבים. כמה רוכבים יכולים להגדיר את עצמם כמקצוענים?"

האם בעוד כמה שנים נוכל לראות רוכב ישראלי בטור דה פראנס, או במרוצים חשובים אחרים?
"הספונסרים הישראלים הם דבר חשוב מאין כמוהו. לא קל להצליח כספורטאי זר. לא הייתי טוב יותר מהמקומיים לכן לא מצאתי ספונסורים אירופאים. פרשתי כי לא מצאתי ספונסר ישראלי".

למה נגמרו מרוצי הקטעים בישראל? האם ניתן להחזיר אותם? באיזו צורה בהתחשב במגבלות התחבורה בישראל?
"צריך להתחיל בסופי שבוע - נגד השעון בשישי בבוקר, קריטריום בשישי בערב ומרוץ כביש בשבת. כל ניצחון של קטע יש לחגוג כניצחון וכמובן גם את הניצחון הכללי".

איזה מסר אתה באופן אישי רוצה להעביר לרוכבים צעירים בישראל שרוצים להצליח?
"קחו כל תוכנית אימונים של רוכב צמרת, כולן טובות. רכבו בכל מרוץ. התמידו במשך עשר שנים. היו כשרונות גדולים, אבל כולם פרשו אחרי מכסימום חמש שנים.  בישראל אמרו שאני נזיר. בין רוכבי אירופה הקשיחות שלי נחשבת לממוצעת".

הערת המחבר: אם למישהו נראה שתוכניות האימונים והקריטריונים שיהודה גרשוני הציב קשוחים מדי, אני חושב שהוא טועה. רוכבים שבגיל נערים לא מבצעים נגד שעון של 20 ק"מ ב-40 קמ"ש יכולים בעתיד להתפתח ולהפוך לרוכבים מהירים יותר בגילאי נוער, במידה ויעבדו בצורה עקבית וממושכת. כך גם רוכבי נוער. ראוי לקחת את הדברים שנכתבו בפרופורציה הנכונה לשני צדי המתרס. נראה כי כדי להתקדם בצורה נאותה, יש צורך במאמן טוב שייתן לרוכב משובי אמת בהתאם לכשרונו (המנטלי והפיזי) ובהתאם לרמת הרצינות של הרוכב או הרוכבת, בנוגע לעתידו. 
במהלך שנותיי הקצרות כמאמן וכרוכב פגשתי הרבה כשרונות, בקבוצתי ובקבוצות אחרות. לצערי הרב רק חלק קטן מהם הסכימו להשקיע את המינימום הנדרש, לאורך זמן רב, בכדי לנסות ולממש את כשרונם מסיבות שונות ומגוונות, וחבל. 
שימו לב שאף לא אחד מהקריטריונים שגרשוני הציב היו נצחונות. הקריטריונים מדברים על יכולת כוח-מהירות-סיבולת של הרוכבים, בצורה הכי אובייקטיבית ופשוטה שיכולה להיות. הדבר מנטרל יכולות טקטיקות שאינן רלוונטיות (כמעט בכלל) בהקשר של נצחונות והצבת קריטריונים עד גילאי 20 המוקדמים.

לסיום, נקודה למחשבה

האם מידת הסיוע צריכה להיות מימון מראש או רק על בסיס תוצאות? תשובתו של גרשוני היתה ברורה להחריד: על סמך תוצאות, כל השאר פוליטיקה (ר"מ). בשנים האחרונות שבהן אני נמצא בענף פגשתי יותר מדי ספורטאים 'שמגיע להם'. ספורטאים שבגיל 12 רוכבים על אופני קרבון, בגיל 13 מתחרים עם קסדת נג"ש ובגיל 15 רוכבים על גלגלי קרבון ובגיל 17 מקבלים חוזה אישי מקצועני. נראה שלהרבה 'מגיע' עוד לפני שהביאו תוצאות ועוד לפני שהגיעו לקטגוריית נוער, שם כבר יש חוזה ספונסר אישי שממומן ברובו בסופו של דבר על ידי... הוריו של הספורטאי ולא על ידי גוף חיצוני (שאינו איגוד האופניים) שמאמין ותומך בספורטאי. איגוד האופניים צריך לקבוע קריטריונים ברורים ושווים בשני נושאים שהם מהות הספורט, כל ספורט:

1. קבלה או אי קבלה לנבחרת אופניים ישראלית, בכל הגילאים. להמשיך ולבצע את המבחנים (מעבר לתחרויות) במהלך כל השנה, פעם בחודש, בכדי לבדוק את הרמה המשתנה של הרוכבים בהתאם וקבלה או אי קבלה של רוכבים חדשים (דבר שיוצר מתח ורעב להצליח ולהתאמן טוב יותר ולהשתפר).

2. תמיכה כספית (תמלוגים), בהתאם לקריטריונים שהוצבו מראש (לדוגמה, ניצחון במרוץ X בחו"ל יזכה הרוכב במענק של XXXX שקל). ולא הכוונה לרוכב בודד, אלא למערכת תומכת רוכב שלמה (מאמן, צוות מקצועי, חבריו לקבוצה של אותו רוכב וכו').

למי שעוד לא ברורה כוונת המשורר, כאשר רוכב קיבל 'מענק ותמיכה' מראש הוא פחות רעב לתוצאות והישגים. המטרה הושגה בתמיכה שהשגתי... מראש. 
הדברים הללו מסתמכים על מחקרים בקרב ספורטאים אולימפים, שבהם הוכח שספורטאי רעב מבחינה סוציולוגית (כלכלית בעיקרה) יצליח יותר מספורטאי שאינו כזה (ד"ר איציק בן מלך - מכללת וינגייט).
במידה ואחת ממטרותיו של איגוד האופניים היא השתתפות באולימפיאדה, או השגת מדליה אולימפית, הוא צריך להתייחס לנתון זה בכובד ראש מיוחד.

 יהודה גרשוני תעודת זהות

גיל 46 נשוי + 2 ילדות. כיום חי בשווייץ ועובד כמתכנת בחברת פיתוח תוכנה לניהול השקעות בבורסה. פעם בשנה מבקר בישראל את משפחתו ואינו מצוי בקשר עם אף אחד מעולם הרכיבה.

הישגים חשובים:

שש פעמים אלוף ישראל 1978-1983

1982 רכיבה במועדון בגרמניה

1983 רכיבה במועדון שווייצרי

1984 מקצוען בקבוצת סקיל לצד שון קלי.

1985-1987 רכיבה במועדון שווייצרי.

השתתפות במאות מרוצים בינלאומיים ושישה ניצחונות בינלאומיים

חלק שני של הכתבה/מאמר אודות יהודה גרשוני

במידה ותרצה שניצור עימך קשר, אנא הזן את פרטיך:
שם:
טלפון:
כתובת מייל:
גיוון - בניית אתר בפייסבוק - www.givun.co.il